#פחד
#אמאבא
#מוות
08_אוטוביוגרפיה
התעוררתי ופחדתי. היה לילה בחלון. התנחמתי: לילות נכונים לפחדים. אחר כך היה בו בוקר, ובי עדיין אותו הפחד, ואולי פחד נוסף, אחר. כמה כבר אפשר להתנחם באור. עדיין האמנתי: הדברים חולפים. הזמן באמת חלף, ואתו חלפו שאר הדברים. הכול מלבד הפחד. שאלתי את אמי: מה אעשה. השיבה: אני אמך. נאנחתי: אני בנך. אמת לא תועיל לי כאן. אבי שאל: מה יש. התוודיתי: מפחֵד. שתקנו. אני אביך. הוספנו לשתוק. הפחד עטף את הכול. הרחוב היה מפחיד. הספסלים שבו. האנשים שעליהם. שמעתי אחד אומר לשנייה: אנשים מדברים על המוות ולא מבינים שהם מתכוונים לחיים. הכול נעשה ברור: למות. נפרדתי מהוריי. הם אמרו: אנחנו הוריך, ובכו. עמדתי מול החלון. לא היה בו דבר מלבד המוות. עדיין פחדתי.