#אחרים
#אהבה
#בדידות
44_החתול II
בדרך מהסופר פגשתי שוב את החתול ההוא מאז, זה שמדבר יותר מדי. "אתה נראה רע", הוא גרגר לי, ולפני שהספקתי לרטון לו: "מי שָׂמך", הוא כבר המשיך: "אתה מוכרח לצאת יותר. צא הלילה. סמוך עליי. הלילה יעשה לך טוב". צקצקתי בבוז של ילדים ונהמתי: "אני לא ילד, אני יודע מה זה לצאת, אנשים רוצים לצאת מתוך עצמם, אז הם יוצאים החוצה, כאילו שָׁם פתאום נעשים משהו אחר, ולמרבה התדהמה הם נשארים הם גם בחוץ”, והוא רק לגלג עליי: "פחדן. מספיק עם זה. צא לבר. אתה תאהב את זה". כבר ממש התרגזתי, אז הטחתי בו צעקה: "אני שונא ברים", והוא מצדו קבע באורך רוח: "שנאה היא לא ההפך של אהבה", והסתיר חיוך מתחת לכל השפמים. "אז מה כן?" נבהלתי, ובשלווה בלתי נסבלת הטעים: "לבד". רציתי לגעור עליו שיפסיק לחשוב שהוא יודע הכול, שיסתכל על עצמו לפני שהוא מסתכל על אחרים, שהוא בסך הכול חתול רחוב בלי בית, אבל הוא כבר ברח לחפש אוכל במקום אחר.