#אלוהים
#הארה
#אבסורד
30_למשל עכשיו
יש רגעים שאתה נזכר שאין אלוהים. זה יכול לתקוף אותך באמצע היום. אתה יושב וצופה בסרטון של כלב רוכב על צב, והנה זה מכה בך כמו בריונים בחטיבה: איננו. אתה מפסיק את הווידאו ובוהה במסך כמו בראי, ממלמל שאלות סתמיות כמו "מה עכשיו?" או "מה יהיה?" או "איך הכלב שומר על שיווי המשקל?". או, למשל, כשאתה בחדר חשוך, מתנשם יחד עם עוד מישהי, ברקע מתנגנים להיטי ארץ ישראל היפה, ואתה מתפלל שלא תדעו את סופו של הרגע, ואז אתה נזכר: איננו, ואיזה בור נפער בך או בה או בחלל שביניכם, כל החדר מוצף בהיעדרו של האלוהים, ומה לעזאזל כבר אפשר לעשות עם זה שאין אלוהים? כשהיית ילד חוררת קופסת קוטג' ותקעת בפנים חוט, את הקופסה שבצד השני זרקת למעלה, למסד את השתיקה שביניכם, אבל זה נוחת עליך כמו כדור פינג-פונג של רמאים, שזה רק אתה מול עצמך, אלוהים אדירים, זה רק אתה.