#אמונה
#אושר
#אלוהים
18_וזאת הברכה
מבית הכנסת בקצה הרחוב פרצו בצהלה גדוד נושאי תפילה. ערב שמחת תורה. הם פיזמו מנגינות בקול לא צנוע, ואני תהיתי מתי באמת יגיע תורה של השמחה שמחכה בצד, שמתפקעת מסבלנות, שמתחננת שיקראו לה כבר לבוא. בצעדי ריקוד הם ריחפו במורד הרחוב, יחד, יד איש על כתף רעהו, אפשר היה להתפתות ולהאמין שהם בלתי ניתנים להפרדה, ואילו אני מקפיד להיפרד לפחות פעם ביום, גם מעצמי. המחול והזמר שלהם היו מתוקים להרגיז, אז קמתי מהספסל להתקומם מולם, וככל שקרבו אליי כן התחוור לי שמדובר בקרב, שהרי השורה העליזה נמתחת לאורך כל המדרכה, ופירוש הדבר שאהיה להם מכשול, עכשיו זה אני מול אלוהים, ים סוף גועש לעברי, איך יחצו אותי ויישארו שלמים, אפשר היה להריח שמישהו התפתל לנס, למושיע, לגאולה ולשמחת אורה, אבל מי המתפתל לא ידעתי ולא אדע.