#אחרים
#יופי
#בדידות
12_סלפי סבל
יש לי סבל לא פוטוגני. ככה, לפחות, תירץ סלקטור של מועדון גנרי בשעה ששילח אותי אל חשכת הרחוב האטומה והנוקבת. הלעג של הממתינים בתור דגדג אותי בקצה העורף, ולרחשי הלילה המצקצקים בלשונם התלוו בנות קול מלחשושי הממתינים: ״מה הוא חושב לעצמו״, השתוממו תוך כיבוש צחוקם, ״איזה מין סבל לובש חולצה שמסגירה שפעם היה פחות שמן ונועל כפכפים?״. על הזין שלי הרחוב הזה, הכרזתי בעזות בלתי צפויה, הבשילה העת לשוב הביתה. אבל בבית נותרתי אני, עם כל הסבל הלא פוטוגני, אז החלטתי לעשות ״סלפי סבל״, שפירושו לבהות בחיים אחרים בפייסבוק בקנאה בלתי נדלית ובנשים עירומות למחצה באינסטגרם, ואחרי אלפי שנים לכבות את המסך, להישיר מבט אל הבבואה השחורה שמביטה בי חזרה, נאמנה יותר מהמראה, ולא להכיר את הזר שנגלה אליי בצלמי כדמותי.